1. בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו.
עיקרי האישום
2. נגד המשיב, יליד 1977, הוגש ביום 17.4.2011 כתב אישום בעבירות של ניסיון לרצח ושוד בנסיבות מחמירות. המשיב והמתלוננת עבדו יחדיו בעמותת "לחופש נולד". ביום 10.11.2009, על רקע סידור משמרות עבודה, התפרץ המשיב על המתלוננת ואיים עליה: "אנשים שדיברו אליי כמו שאת מדברת אליי, מזמן שכבו על הרצפה ודיברו אליי אחרת אחרי זה, מעכשיו כשאת מסתובבת ברחוב תסתכלי טוב טוב ימינה ושמאלה כי את מכירה אותי ואת החברים שלי". בעקבות אמירה זו פוטר המשיב ביום 22.11.2009, והחליט אז לנקום במתלוננת. במשך חודשים ארוכים רקם המשיב את מזימתו, קרא חומר רלבנטי באינטרנט, הצטייד בסכינים קטלניות, קנה כרטיס סים פרי-פייד על מנת לבצע שיחות בקשר לתכנון הרצח, וביום 27.9.2010 רכש אופנוע ורשם אותו על שם אחר באמצעות תעודת זהות גנובה, ובטענה כי מדובר במתנה עבור מי שעתיד לעבוד עמו בחלוקת עיתונים. מדי פעם התקשר המשיב לעמותה כדי לברר אם המתלוננת נמצאת במשמרת. ביום 6.2.2011, לאחר שוידא טלפונית שהמתלוננת נמצאת במשרדי העמותה, החליט המשיב לבצע את זממו. המשיב ארב למתלוננת מחוץ למשרדי העמותה. זו סיימה לעבוד בשעה 23:03 ונסעה באוטובוס לביתה. בשעה 23:20 ירדה מהאוטובוס ברחוב המלך ג'ורג', והמשיב עקב אחריה כשהוא רכוב על האופנוע לאורך מסלול הליכתה מתחנת האוטובוס, דרך רחוב זמנהוף ועד לשדרות חן פינת רחוב השופטים. בהגיעה שם למעבר חציה, קפץ המשיב מהאופנוע והחל לתקוף את המתלוננת בבעיטות ובאגרופים, בביטנה ובגבה. המתלוננת ניסתה לגונן על פניה באמצעות ידיה, אולם המשיב חתך את ידיה באמצעות סכין, וכשניסתה לזעוק לעזרה חתך את פניה, את לשונה ואת שפתיה. המשיב דקר את המתלוננת בבטנה ובגבה דקירות עמוקות. המשיב חדל ממעשיו רק כשהופרע על-ידי עובר אורח שנקלע למקום. או אז שדד המשיב את התיק שבו אחזה המתלוננת, שהכיל כרטיסי אשראי, כסף מזומן ועוד, על מנת להסוות את המעשה כמעשה של שוד. המשיב עלה על האופנוע כשהתיק בידו, ונסע נגד כיוון התנועה לכיוון ככר רבין. מחמת התקיפה, רוטש הטחול של המתלוננת, נפגעה ריאתה, ונגרמו לה פצעי דקירה בדופן הבטן, בגב, בידיים, בפנים ובלשון.
הליכי המעצר
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 5.6.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי הראיות הנסיבתיות בתיק מוכיחות לכאורה את אשמתו של המשיב, וכי מסוכנותו הטבועה בעבירות המיוחסות לו, אינה מאפשרת את שחרורו לחלופה. ביום 5.7.2011 דחה בית משפט זה (השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס) את עררו של המשיב על החלטת המעצר, ונקבע כי הראיות הקיימות עומדות בתנאי הלכאוריות, וכי המסוכנות העולה מן העבירות המיוחסות למשיב אינה מאפשרת חלופת מעצר בעניינו.
4. ביום 1.1.2012 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, בשל שינוי שחל לטענתו בתשתית הראייתית. ביום 16.1.2012, דחה בית המשפט בקשה זו.
5. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתקופת תשעת חודשי המעצר, הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו. ביום 12.1.2012 הורה בית המשפט (השופט א' רובינשטיין) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתקופת ההארכה, הגישה המבקשת בקשות דומות נוספות - שלוש במספר - וב"כ המשיב נתן את הסכמתו להארכת מעצרו של המשיב בהתאם לבקשות הללו.
נימוקי הבקשה
6. לטענת המבקשת, מסוכנותו הגבוהה של המשיב כלפי המתלוננת וכלפי הציבור בכללותו מחייבת את המשך מעצרו. המעשים המיוחסים לו מאופיינים באכזריות מחרידה ובקור רוח מקפיא. שנה ארוכה תכנן את התקיפה במטרה לרצוח את המתלוננת כמעשה-נקם על כך שפוטר מעבודתו. הנקמה תוכננה בתיחכום ובדרכים שונות שנועדו לנסות ולטשטש את עקבותיו. בסופו של דבר הוציא המשיב את נקמתו מן הכוח אל הפועל ותקף את המתלוננת באכזריות. הוא השחית את שפתיה, פניה וידיה, ודקר אותה בבטנה ובגבה. לטענת המבקשת, אין ניתן להשיג את תכליות המעצר בעניינו של המשיב באמצעות חלופת מעצר. משפטו של המשיב עומד לפני סיום, שמיעת ההוכחות והסיכומים בתיק הגיעה לסיומה, וכעת ממתינים הצדדים להכרעת הדין, אשר טרם נקבע מועד לשימועה. לאור האמור, סבורה המבקשת כי אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.
7. מנגד טוען המשיב כי חודשים ארוכים הוא יושב מאחורי סורג ובריח וממתין להכרעת הדין. כעת, בחלוף 9 חודשי מעצר ועוד ארבע הארכות מעצר, כל אחת בת 90 יום, ומשלא הסתיים משפטו, הגיעה השעה לשחררו. למשיב, רב סרן במילואים, אין עבר פלילי, הוא מצפה לזיכוי במשפטו. ב"כ המשיב מציע לשחררו ל'מעצר בית' עם איזוק אלקטרוני, שלושה ערבים-מפקחים טובים, מישכון בית הוריו שערכו רב, ותנאים נוספים.
דיון והכרעה
8. אין עוררין על כך שמשפטו של המשיב התנהל בקצב משביע רצון. בית המשפט וב"כ הצדדים נרתמו לעשיית המלאכה באופן ממוקד ויעיל, חרף מורכבותו של המשפט והיקפו. מוסכם כי הארכות המעצר עד כה היו מוצדקות. כעת חלוקים הצדדים אם בחלוף 4 וחצי חודשים למן הגשת סיכומי ההגנה, הגיעה השעה שלא להאריך עוד את מעצרו של המשיב ולהורות על שחרורו ל'מעצר בית' בתנאים מגבילים. כשלעצמי, דומני שלא. המסוכנות הרבה הנלמדת מן המעשים המיוחסים למשיב, וקצב ניהול המשפט עד כה, מטים את הכף להמשך המעצר. מטבע הדברים, הכרעת דין בתיק שכזה אורכת זמן. פרק הזמן שחלף עד כה, איננו בלתי סביר. מנגד, תקופת המעצר הארוכה, אם תתארך עוד, תצדיק לשקול חלופה למעצר. באיזון השיקולים מזה ומזה, החלטתי להורות על הארכת המעצר למשך 90 ימים כמבוקש, החל מיום 10.1.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 27766-04-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בכפוף להסתייגות הבאה: אם עד לחלוף חודשיים-ימים מהיום (9.3.2013) לא תינתן הכרעת הדין, כי אז מתבקש שירות המבחן להכין תסקיר (הכנתו תחל ביום 9.3.2013) ובו התייחסות לחלופת המעצר שהוצעה, ולהגישו לבית המשפט המחוזי, אשר ישקול ויעשה כחוכמתו.
ניתנה היום, כ"ו בטבת התשע"ג (8.1.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il